<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן כ"ב</h1>
<h2>דף צח:</h2>
והרשב"א ז"ל כתב שלשה דינין חלוקין בבטול האיסורין. איסור של תורה ואיסור של דבריהם [שיש לו עיקר בדאורייתא. ואיסור של דבריהם] שאין לו עיקר בתורה. איסור של תורה כגון נבילה וכיוצא בה אין מבטלין לכתחלה ואם עשה כן במזיד אסור לו ולמי שביטל בעבורו אבל אם עשה בשוגג מותר שאין קונסין שוגג אטו מזיד. איסור של דבריהם שיש לו עיקר בתורה כגבינה של גוים שאסרו משום חלב טמא וכשמנו של גיד שאסרו משום גיד אין מבטלין אותו בידים. עבר ועירבו בהיתר כדי לבטלו במזיד אסור בשוגג מותר. נפל מעצמו בהיתר אע"פ שאין בהיתר כדי לבטלו מותר להוסיף בהיתר להכשירו. למה הדבר דומה לעצים שנשרו מן הדקל בתוך התנור בי"ט שמותר להוסיף עליהם מוכנין להסיקן. איסור של דבריהם שאין לו עיקר בתורה כתרומת [וחלת] חוצה לארץ מבטלין אותה בידים לכתחלה ואפילו לאכילה לזרים והוא הדין לכל שאר האיסורין שכיוצא בזה. וי"א שאין מבטלין להאכילה לזרים אלא לכהן בימי טומאתו ויש לחוש לדבריהם הלכה למעשה עכ"ל. והא דאמרינן דאין מבטלין איסור לכתחלה הני מילי לאכילה אבל אם צריך להגעיל כלי אחד בתוך הקדרה נותן בה מים כדי לבטל האיסור היוצא מהכלי כי היכי דלא איצטריך להגעיל הכלי אשר יגעיל בתוכו כי האי גונא מבטלין לכתחלה. ויש מתירין לבשל בקדרות ישראלים האוכלים גבינות של גוים אם הם מקונחות יפה ויש אוסרין ונראין דבריהם.
<h2>דף ק.</h2>
כתב הראב"ד ז"ל דהא דאמרינן דבריה לא בטלה בשל איסור [הני מילי] שנתערבה ועומדת בצורתה עם הבריות אחרות של היתר כגון גיד הנשה שנתערב עם (גופין) [גידין] אחרים ואינו מכיר איזו של איסור ואיזו של היתר אבל אם נמוחה בקדרה אף היא בטלה בששים כשאר איסורין. וכן חתיכה של איסור הראויה להתכבד בה לפני האורחין שאינה בטלה הני מילי בחתיכת איסור שלמה שנתערבה בחתיכות של היתר אבל אין אנו מכירין איזו של איסור ואיזו של היתר אבל אם נמוחה בקדרה אע"פ שהיתה קודם שנמוחה בקדרה חשובה אצלו להתכבד בה לפני האורחים אף היא בטלה כשאר איסורין וכן דעת הבעל העיטור ז"ל. ונראין דבריהם מדאמרינן פרק אלו הן הלוקין [מכות ט"ז ע"ב] רסק ט' נמלין (והביא אחת) [ואחת חי] והשלימה לכזית [לוקה שש] אלמא היכא דרסק נפק ליה מתורת בריה [ובעי כזית]. וכתב הרשב"א ז"ל בריה אסורה שלמה שנתערבה בתוך ההיתר אוסר כל תערובתו עד שירבה ההיתר עליו תתק"ס חלקים לפי שאין בריה בטלה בפחות מכן אבל אם נחתך ממנה אבר או נתרסקה עד שנאבדה צורתה בטל חשיבותה והרי היא כשאר איסורין ואפילו נחתך ממנה אבר לאחר שנתערבה אם נחתך בשוגג אבל במזיד הרי היא אוסרת כמות שהיא. ובאיזה בריה אמרו בברית נשמה כנמלה וגיד הנשה וכיוצא בהם אבל שאר בריות כגון חטה של כלאי הכרם וכיוצא בהן אינה קרויה בריה שלא להתבטל כשאר איסורין. וכן לא אמרו אלא לבטל את גופה אבל בזמן [שמכירה] זורקה והרוטב בנותן טעם שאין לפליטתה חשיבות ולא דין בריה עכ"ל. כתב הבעל התרומה ז"ל [בסי' ג'] וצפור טהורה שנתנבלה או נטרפה אע"פ שאינה קרויה בריה ואפילו היא שלמה כדאיתא בפרק כל הבשר אפילו הכי אינה בטלה אפי' באלף אם היא דבר שבמנין או ראויה להתכבד. אבל אם נאסרה מחמת בליעת איסור או דג טהור שבלע מאיסור ונתערבו עם היתר אפילו הם שלמים אינן קרוין בריה ובטלים בששים ולא דבר שבמנין ולא ראויין להתכבד אבל חתיכת בשר בחלב אינה בטלה כדאיתא פרק בתרא דע"ז [ע"ד ע"א] והאוכל כזית ממנה לוקה. וכתב הר"ף ז"ל אם בשל דגים במחבת ועירה קצת מהדגים שנשלקו בכלי אחר ואח"כ נמצא במחבת דג טמא כל מה שבמחבת אסור אם אין בה ששים כנגד הדג הטמא ואם חזר ועירה מה שבמחבת עם הדג שעירה בראשונה ונתערבו בהם השנים עם הראשונים (הרי) [שרי] שהשנים בטלים ברוב ואע"ג דבריה לא בטלה הני מילי כשנאסרו מחמת עצמן אבל הני דנאסרו מחמת בליעת הדג הטמא לא חשיב בריה עכ"ל. ומי שמוצא שרץ בראש הדג והדג קטן ואין בו ס' כיון שיש דגים אחרים באלפס כולן מצטרפין לבטל וראיה מההיא דאמרינן בע"ז [מ' ע"א] גבי חביות של ציר ומצא באחת (טלבית) [כילבית] וכולן פתוחות מותרות דאמרי' כיון שהן פתוחות כמעורבות דמי.
[ודין] חתיכה הראויה להתכבד ר"ל כמו שהוא עתה אבל אם הבהמה עם העור, והעוף עם הנוצה אין זה ראויה להתכבד כמו שהיא ובטלה. וביאר הר"ף ז"ל ואע"ג דאחרי כן מסירין הנוצה והעור מ"מ כיון דבתחלת התערובת נתבטלו שוב אין ננערין ומהאי טעמא שרי לבשל הכל יחד. ואם תאמר היאך תרנגולת בטלה בנוצתה נהי נמי דאינה ראויה להתכבד מ"מ הוי דבר שבמנין, וי"ל דתרנגולת אין דרכה לימנות דהלכה כר' יוחנן דאמר את שדרכו לימנות לעולם דוקא פי' שאין מוכרין אותן לעולם אלא במנין אינה בטלה והתרנגולת אין דרכה לימנות לעולם ואפילו גבי בהמה [גסה] נמי לא חשיב ליה תלמודא את שדרכו לימנות לעולם (מדקתני) [מדפריך] התם פרק התערובות [זבחים ע"ב ע"א] הניחא למאן דאמר את שדרכו לימנות לעולם וכו' גבי שור הנסקל ומהאי טעמא ביצת טרפה בטלה שהרי הרבה מוכרין אותה שלא במנין אבל ביצה שנולדה ביו"ט [ואפילו ספק] אינה בטלה משום דהוי דבר שיש לו מתירין וכו'. ומענין בטול בצים טרופות בקערה ונולד בי"ט וכן כבש שלם אחד הפשט או רביע שלם צ"ע לענין בטול עכ"ל הר"ף ז"ל והר"י מקורביל ז"ל כתב איך אם אינו מחוסר רק בשול מתקרי ראויה להתכבד.
